מטבעי אינני אשה של ספורט, התחום מעולם לא משך אותי לעסוק בו. יחד עם זאת אני מודעת לאיכות ולצורך של הגוף להיות בפעילות ולזוז, חשוב בדיוק כמו אימון התודעה.

לאחרונה החלטתי לקחת את זה כיעד, אני קמה כל בוקר מוקדם, עושה פעילות גופנית נמרצת במשך שעה, ולאורך כל הזמן מיצרת שיחת מוטיבציה וחיזוק בשיח פנימי עם עצמי: "כל הכבוד לך", "הנה את עושה את זה גם היום", והתרומה המשמעותית ביותר לפעילות הזאת, בעיני, היא תחושת המסוגלות, ההרגשה שאני יכולה, גם או בעיקר, אם באותו היום לא מתחשק לי ובכל זאת אני מצליחה לעבור את המחסום הזה, תחושת הסיפוק וההערכה העצמית שעולה אחרי שלא נכנעתי לאנרגיה הנמוכה,
שוות כל טיפת זעה.

ממליצה בחום