"אני הכי נהנת להשתין במקלחת.
כשהמים החמים עוטפים לי את הגוף, מציפה אותי תחושת שחרור ורווחה כזאת,
שבה כל השרירים רפויים, אנחה עמוקה משתחררת מגרוני, והזרם החמים שמשחרר את השלפוחית מעלה בי גל של סיפוק והנאה רבה.
את הסבון הריחני אני מקציפה על גופי ויוצרת שבילי ניחוח שנספג בנקבוביות.
בכל פעם שאני יוצאת מהמקלחת אני מקרצפת את האמבטיה עם כלור, גם לריח המיוחד הזה יש היסטוריה ארוכה עבורי, אבל זה כבר סיפור אחר.
זמן מקלחת הוא זמן טוב, של התייחדות ואינטימיות עם עצמי.
היו ימים שזה לא היה ככה.
הוא היה עוקב אחרי כל תנועה שלי, גם כשנכנסתי לבדי למקלחת, היו אוזניו כרויות למתרחש, והיו לו גם הערות.
הפריע לו שאני יותר מידי זמן תחת המים, היה מעיר על כך שכשאני מסבנת את הגוף הוא שומע קולו פכפוך מגוחכים, את המגבת היתי אמורה להניח בדיוק במקום שנראה לו הגיוני באותו היום, ואסור להתלבש בתוך חדר האמבטיה.
היו ימים שחשבתי שהוא צודק ואני כנראה לא עושה את הדברים נכון,
בגלל האופן שבו גדלתי והתחנכתי כנראה שחלק זה או אחר נשמט מרפרטואר ההשכלה שלי ועל כן אני חייבת להיות ממושמעת ולעשות בדיוק מה שהוא אומר אחרת הוא עובר התמוטטות עצבים והכל בגללי".

כך סיפרה לי ושפכה את ליבה בפני. מיד פעם עצרה את שטף דיבורה המהיר, עצמה את עיניה, הסדירה את נשימתה והמשיכה.
רוב הזמן שתקתי, הקשבתי.
בכל פעם שנפגשנו היתה נכנסת לחדר בעיניים מושפלות, וכשהיתה יוצאת ממנו, עינה היו מורמות ומוארות, נראה שהניקיון והסדר הפנימי הזה שעשתה עם עצמה, העניקו לה מרחב מאוורר וקצת יותר רגוע.