"כשהיתי ילדה מאוד אהבתי לצייר אבל המורה לאמנות היתה מפחידה, והיא אמרה לי שממני כבר לא תצא איזה אמנית דגולה, מאז אני לא מעיזה לצייר"

כמה פעמים שמעתי את הווידוי הקשה הזה, בכל מיני גירסאות ובכל פעם ליבי כואב מחדש על אותה ילדה שלפני שבקעו ניצני היצירה שלה כבר נגדעו בדמי ימיהם.

אז לך, שהכמיהה לציור והרצון המושתק לבטא את עצמך בשפה אחרת נחסם, אני אומרת:
אל תותרי !
היום את כבר בוגרת, עברת דבר או שניים בחייך,
הגיע הזמן לפרק את המחסומים.

בואי להוציא הכל על הבד או הנייר, יש לך כל כך הרבה מה להגיד וזה תקוע לך בבטן, ואני מבטיחה שאהייה לצידך ואתמוך ואכוון לאורך כל הדרך, את לא לבד.

אז תפרגני לעצמך פעם בשבוע להתחבר לעצמך באהבה ופשוט לשחרר, הכל, ולשנות את מה שנדמה היה לך
שלא ניתן לשינוי.

אולי זה נראה לך לא כל כך פשוט,
אולי יש בך חששות,
יחד עם זאת אני מזכירה לך:
שאת נהדרת ומופלאה ואת לא צריכה לעשות שום דבר בשביל להוכיח את זה !

אז בואי לפגוש את עצמך מחדש, ולהיות חופשיה