מה מגדיר את הזהות ?

החיבור בין הנראות הפיזית לבין הדימוי העצמי יכול להיות מורכב ואף מתסכל.

מבחוץ את נראת כבעלת סממנים מסוג זה או אחר,
מה שמיצר אצלך התנהגות בהתאם למה שנראה כלפי חוץ או על פי מה שנראה לך כמצופה ממך.

למעשה יש מקרים רבים בהם החזות היא אחת, והזהות הפנימית, המנטלית, הרוחנית ואף המינית, יכולה להיות שונה לחלוטין.

יש היום פתיחות מה, ומתחילה ההשלמה עם העובדה שקיימים סוגי מיניות והגדרות מגדריות מגוונות ולא רק זכר ונקבה.

בתוך התהליך הזה, מתקימים כל כך הרבה תהליכים מקבילים בהם שאלת הזהות עולה שוב ושוב לפעמים גם אצל מי שחשבה שהזהות שלה ברורה ויציבה.

כי הכל דינמי, ארעי ומשתנה.

והחוכמה היא להיות בנוכחות מלאה ומודעת עם מה שיש עכשיו מתוך קבלה, נינוחות וחמלה, בעיקר לעצמך.

ביצירה המופלאה שלפנינו מתוך הסידרה: "שיריון האמזונה" אותה יצרה ברונייה רוסה ב 2013 ושמוצגת עכשיו במוזיאון חיפה לאמנות, נראת דמות רכה, עליה צלקות במקום שדיים, אולי כרמז לאמזונות שהיו מסירות את שדיהן בשביל להיטיב את אחיזתן בקשת. עמידתה מזכירה את התנוחות של הקדושים באיקונות הנוצריות, והבד האדום המכסה את חלציה תומך בקונוטציה. הסימטריה של היצירה מעניקים סוג של שלווה, בקומפוזיציה מאוזנת ידועה ומוכרת, ויחד עם זאת כתמים ירוקים בעלי משמעות פאלית ברורה, סימני חריטה עתיקים ברקע, ואביזרים הנראים כחלק מעולם הרפואה סודקים את שיווי המשקל הויזואלי ומעלים אי נוחות רעיונית מענגת בעיקר לאור הנשוא של היצירה, שהשאירה אותי מסוקרנת ונפעמת לא רק מאיכותה אלה בעיקר מול מה שהיא עוררה בי.