מה זאת הצלחה?
מי קובע את מודל ההצלחה?
איך מגיעים להצלחה?
איפה נמצאת ההצלחה?

המרוץ אחר הישגיות ומצוינות, בכל תחומי החיים, קובע ומקבע דפוסים היוצרים קריטריונים חסרי הגיון להגדרת הצלחה.

על מנת להצדיק קריטריונים אלה נוצר מערך חברתי שלם, במערכת החינוך על כל גווניה, בשוק העבודה ואף מחלחל לתוך חיינו הפרטים והחברתיים, התומך בהגדרות המצוינות ומעודד אותנו להיכנס למרוץ האין סופי להשגת יעדים דמיוניים.

לצד תנועה חברתית זו מתפתח תהליך נוסף, מקביל, המייצר הצלחות בתנאים בהם מתקיים מימוש עצמי וחיזוק כישורים ויכולות, בכלים המאפשרים התפתחות והעצמה.

במיוחד היום כשאנו חווים קושי, דילמה ותיסכול, חשוב לזכור את עצמנו, לשמור על ד' אמותינו ולא לוותר על החלומות, השאיפות וההישגים החשובים לנו.

תהליך זה, מאמן אותנו להתבוננות אחרת הרואה באפשרות להרמוניה בין היכולות, הכישורים והחלומות שלנו. כאשר מתקיימת הלימה זו, נוצר מימוש ומתוכו מתאפשר דיוק הדרך, עצם ההכרה ביחודיות ובכישורים הקיימים בנו, עולה הזדמנות להכיר בדרך עצמה ובגיוס הערכים והאמת הפנימית הנקיה, כהצלחה בפני עצמה.

וכדברי ברנה בראון (ממליצה בחום להקשיב להרצאות שלה):

At least if you failed you did so doing greatly

תהליך אימון עסקי איכותי ממנף את עצמו בסביבה שיתופית, חבירה לא.נשים עם יכולות נוספות, כישורים ומטרות משותפות יכול לעשות הבדל משמעותי בעיקר בתחושת ההגשמה האישית שלך.

היכולות הבאות לידי ביטוי מתבססות על ניסיון וידע מצטבר, המשולב בהשכלה רלוונטית, קנויה או נרכשת, והתפתחות אישית.

שלבי ההתפתחות האישית ואימון התודעה הם חלק אינטגרלי חשוב ובסיסי להגשמה וצמיחה.

מכאן הבחירה בתהליך של אימון כושר התודעה והמודעות העצמית, המאמנת מסכימה לאמן והמתאמנ/ת מסכימ/ה להתאמן.
נקודת מוצא זו מחייבת התמסרות לתהליך על כל חלקיו.

למעשה השיתוף והתפקידים שבו, יכולים להתקיים רק מעצם הבחירה, ללא בחירה, מחוייבות, ולקיחת אחריות מלאה על הדרך ועל התוצאות לא תתקיים התקדמות.

במהלך האולימפיאדה האחרונה ראיתי התגלות של אותה נאמנות, ספורטאיות וספורטאים הגיעו להישגים ושברו שיאים אישיים ועולמיים, לצידם היו מאמנות ומאמנים אשר עברו איתם את הדרך.

אימון לאליפות, צריך לעבור בדרך של גדלות רוחנית ועוצמה תודעתית, ולא לוותר גם כשעולה קושי ומגיעים משברים, כך, מתוך שיתוף פעולה נחישות ואומץ חסר פשרות, חלומות מתגשמים.