פחד לקראת הבאות,

חששות מהלא נודע,

הצפה שמרעידה כל תא בגוף ובנשמה,

ים שאלות מציפות לי את המחשבות,

תחושת אי נוחות בגוף,

הרגשה כאילו אני בתוך מסדרון שהולך ונהיה צר.

נפילה לתוך מחילת הארנב.

מוכר, זו לא פעם ראשונה שאני שם,

ובכל זאת לא מרגישה שניסיון העבר משנה את החויה.

איך, לעזאזל לחיות עם הפחד?

ואז אני נזכרת,

עוצרת,

מזהה את התחושות בגוף,

נושמת עמוק לתוכן,

ושוהה בתוך תחושות הגוף הנדות כגלי ים בשפל ובגאות.

אחרי שהתיחסתי לפחד ונתתי לו מקום, למרות שבדחף הראשון

אני רוצה לסלק אותו ממני ולהסיח את הדעת בכל דרך וצורה אפשרית,

והוא חוזר שוב ושוב מדיר שינה מעיני ומנדנד,

אחרי שכבדתי את קיומי בתוכי, השלמתי עם תפקידו בחיי,

אני יכולה להרגע לרגע,

ובנינוחות לבחון את המהלך הבא שלי,

בלי שהפחד ינהל אותי.

זה התחולל בי בגילוי הראשון של סרטן השד,

לפני הניתוח הראשון,

זה התחולל בי גם בגילוי השני של תסמונת אסיה,

לפני הניתוח השני.

ואז הגיע השלב של אחרי.

וכך החיים נחלקים לשלושה חלקים לא שווים:

החיים לפני הגילוי,

החיים אחרי שלב ראשון,

והחיים אחרי שלב שני.

החיים החדשים כפי שהם במציאות שלי עכשיו:

וזה כולל לחיות עם הפחד ולאלף אותו,

להודיה והוקרה בכל הרמות עם כל מה שיש ומתקיים

בחיי היום יום בגוף, בנפש, עם הסביבה הקרובה הרחוקה

עם הידיעה הבהירה שהכל ארעי לא ידוע ופלאי,

עם היש ועם האין,

ונאמר אמן.