הקשבה היא מיומנות נרכשת.
נדמה לנו שאם חוש השמיעה שלנו מתפקד זה מספיק, אז זהו שלא ממש. הקשבה זו אמנות מתפתחת.
כשאת מקשיבה בתשומת לב, מתוך מודעות ופתיחות, זה משפיע באופן משמעותי על מערכות היחסים שלך.

כשהבת שלך כועסת עליך כשאת אומרת לה 'לא' למשהו שהיא רוצה.
או כשהוא עונה לך בחוסר סבלנות ובתשובות קצרות מידי,
או כשאמא שלך, בלי הכנה מוקדמת, באמצע היום ובלי לבדוק אם מתאים לך, פשוט פוצחת בסיפור מפורט וארוך על מה שהשכנה ממול אמרה לה אתמול בדיוק כשהיא הייתה במדרגות עם חבילות בידיים ולא נתנה לה להיכנס הביתה.

אחד הדברים שאת יכולה להרוויח ממצבים כאלה הוא תרגול של הקשבה מלאה נקיה ללא שיפוט, ללא ביקורת וללא תגובה.

זה לא פשוט, יחד עם זאת זו הקשבה ערכית.
כשאת מקשיבה באמת, התבונני בעיניים טובות, זכרי את הקשר בינכן ועד כמה הוא חשוב לך, שימי לב לביקורת ולשיפוטיות שעולות ותחליטי שלא ללכת אחריהן.

תנקי אותן, הניחי אותן בצד, שימי לב לעצמך ולמה שעולה בך, מחשבות, תחושות רגשות ותוך כדי תקשיבי גם לה.
סוג של חלוקת קשב, לקשב פנימי ולקשב חיצוני.

ועכשיו אחרי שתרגלת ממליצה לאסוף את הרגשות האלה, לתלות אותם סביבך כמו כביסה רטובה, ולצייר אותם, מתוכם ובעצרתם, להניח את כולם על הדף, שיתפזרו להם.

תנסי, מה כבר יש לך להפסיד?
וספרי לי מה גילית.